האמנית הישראלית הריבה יחזקאל היא יוצרת בעלת חזון ייחודי, המשלבת בציוריה עומק רגשי ומסרים רוחניים. בשני תחומים מרכזיים שבהם היא מצטיינת. ציורי פרצופים וציורי כבשים, היא מצליחה ללכוד את הנפש האנושית והחיה כאחד, תוך שימוש בטכניקות המאפיינות את יצירתה: שילוב מרהיב של צבעים, טקסטורות, ומשמעות רוחנית עמוקה.
אחד המאפיינים המרכזיים של יצירתה הוא ציורי הפרצופים, שמכילים עושר רגשי ומבטאים את המורכבות הפנימית של דמויותיה. יחזקאל מצליחה באמצעות הפרצופים ליצור דיאלוג בין הצופה לדמות המצוירת, כשכל דמות היא כמו שער לנפש ולסיפור העומד מאחוריה. הפרצופים בציוריה לרוב גדולים, נועזים ובעלי נוכחות דומיננטית על הבד, ועם זאת, יש בהם גם פגיעות ועדינות.
האמנית משחקת בגוונים ובקווים כדי להעניק לפרצופים אופי דינמי, ולעיתים משתמשת בטכניקות של הבלטת תווי הפנים בעזרת טקסטורות ומרקמים שונים. ישנם פרצופים בהם מופיעים סמלים יהודיים או דתיים המשתלבים בצורה טבעית במבנה הפנים – מה שמעיד על החיבור בין הפיזי לבין הרוחני. הפרצופים אינם רק פורטרטים פשוטים, אלא מייצגים תחושות של זמן, עבר והיסטוריה, תוך כדי שהם מספרים סיפור אישי וקולקטיבי כאחד.
תחום נוסף ביצירתה של הריבה יחזקאל הוא ציורי כבשים. הכבשה, סמל של תמימות, צניעות והקרבה, משמשת באמנותה של יחזקאל כאמצעי לביטוי הקשר בין האדם לטבע, בין הארצי לרוחני. כבשים בציוריה לעיתים מופיעות כדמויות מרכזיות, ובפעמים אחרות הן משתלבות כחלק מרקע רחב יותר.
הכבשים מצוירות לרוב ברכות ובפשטות, אך ניכר בהן עומק פילוסופי ורוחני. כמו ביצירותיה האחרות, גם כאן משתמשת יחזקאל במרקמים ובגוונים כדי להעשיר את תחושת החיים והחום הבוקעים מהכבשים. הכבשים שלה נראות כמעט כחלק ממעין עולם חלומי, בו טבע ואדם חיים בהרמוניה מושלמת. לעיתים הכבשים מייצגות את קולו השקט של הטבע בתוך עולם רועש ומודרני. או לחילופין את תחושת הקהילה והלכידות, שהן חלק מהעולם הרוחני היהודי.
בין אם מדובר בציורי פרצופים ובין אם בציורי כבשים, עבודתה של הריבה יחזקאל מתאפיינת בחיפוש אחר השילוב בין רוחניות לאסתטיקה. היצירות שלה. אינן מתמקדות רק בצורה או בקו. אלא מבקשות להעביר תחושה פנימית – רגשית, רוחנית ולעיתים גם מיסטית. היחס בין האדם לטבע, בין הפנים לחוץ, בין הנפש לעולם החיצוני. כל אלו משתקפים בכל קו וצבע.
היכולת של יחזקאל ליצור חיבור בין דמויות אנושיות לבין עולם הטבע מתבטאת גם בדמיון החזותי שהיא יוצרת בין הפרצופים לכבשים.כאשר שניהם מקבלים מימד סימבולי של רוך, ענווה והתחברות לנשמה היהודית. ציורי הכבשים והפרצופים משקפים בעדינותם אך בעומקם. את המסרים האישיים של האמנית. על האינדיבידואל והחיבור אל הרוח הקולקטיבית של הקהילה והטבע.
יצירותיה של הריבה יחזקאל מהוות חלק משמעותי בתרבות האמנות הישראלית המודרנית. כשהן נוגעות בערכים של חיים. רגש. ורוחניות. דרך השימוש בפרצופים ובכבשים, היא מצליחה להעביר תחושת הרמוניה פנימית וחיצונית. עבודותיה חוצות גבולות בין המסורתי לעכשווי, ומשמשות כביטוי לאיזון הנדיר בין רוח לאמנות חזותית.
הריבה יחזקאל מציבה את עצמה במרכז סצנת האמנות הישראלית. בזכות השילוב הייחודי של טכניקות אומנותיות ומסרים רוחניים עמוקים. ציורי הפרצופים והכבשים שלה. הם עדות ליכולתה. ללכוד את הרוח האנושית והחייתית. ולהביע דרך כל ציור את התמצית העדינה של הקיום. החיבור והנשמה.